גל נ' ספין פלוס אורות בע"מ

פסק דין

1. מאז שנת 2008, היתה התובעת, הגב' חנה גל, מנויה במועדון כושר, אשר בעת הרלבנטית לתביעתה המונחת בפני עתה, היה בבעלות הנתבעת, "ספין פלוס אורות בע"מ".

2.לטענת התובעת, הנתמכת במסמך המצורף לכתב התביעה אשר נושא את הכותרת "טופס הצטרפות למועדון.." ותאריך חתימה – 9.10.11, חודש המנוי שלה החל מיום 29.10.11, למשך 18 חודשים.

הן בכתב התביעה והן בעדותה בבית המשפט סיפרה התובעת כי נציגת הנתבעת, ליאורה שמה, פנתה אליה והאיצה בה לחדש את המנוי עוד בתחילת חודש אוקטובר 2011. כשאמרה לה התובעת שהיא מתכוונת לנסוע לבקר את בתה בחוץ לארץ למשך מספר חודשים, הציעה ליאורה שהמנוי יוקפא לתקופה זו וכך סוכם.

3.התובעת שילמה בעבור חידוש המנוי סכום חודשי של 185 ₪, בתוספת דמי חבר של 45 ₪, סה"כ 3,375 ₪ (ר' קבלה) והתאמנה עד ליום 14.1.12, אז נסעה לחו"ל ושבה כעבור כ- 3 חודשים ביום 19.4.12.

4.לטענתה, עוד במעמד חידוש המנוי, היא הבהירה לליאורה, כפי שהיא נוהגת לעשות מזה שנים, שיש לה בעיה רפואית בעמוד השדרה ולכן צויין במפורש בטופס כי הקפאת המנוי לצורך הנסיעה, ניתנת לה "בלי שום קשר אם תהיה בעיה רפואית".

5.למרבה הצער, זמן קצר לאחר שחזרה מחו"ל ושבה להתאמן, החלה התובעת לסבול מכאבי גב. בעדותה בפני, וכפי שעולה גם מהמסמכים הרפואיים שצרפה, הסבירה התובעת כי החל מיום 29.4.12 ועד ל- 30.6.12, נאסר עליה להתאמן ולאחר מכן הובהר לה, גם על ידי הפיזיותרפיסט במועדון הכושר, כי המשך האימונים עלול להסב לה נזק.

5.במצב דברים זה, נאלצה התובעת לבקש את ביטול המנוי, אלא שאז, כך לטענתה, כעבור תקופה ממושכת של המתנה לתשובה, הודיע לה מנהל הנתבעת כי לא יוכל לזכות אותה בגין התשלומים בעד החודשים שבהם היא לא התאמנה, אלא מחודש אוגוסט 12' והלאה.

ואכן, התובעת קיבלה מהנתבעת החזר של 1,480 ₪ בעד 8 חודשים ולצד זאת חוייבה ב- 200 ₪ דמי ביטול.

6.בכתב התביעה טוענת התובעת כי לתפיסתה, לנוכח העובדה שבפועל היא התאמנה 4 חודשים בלבד, מגיע לה החזר גבוה יותר, בעד 14 חודשים וכן כי על הנתבעת להשיב לה את דמי הביטול ודמי החבר ששילמה בזמנו בעד חידוש המנוי, סה"כ 1,355 ש"ח. עם זאת, במהלך הדיון שהתקיים בפני, היא נאותה לוותר על על הדרישה להחזרים אלה.

סכום התביעה עומד אם כן כעת, על 1,110 ₪.

7.נציג הנתבעת, מר אילן יוספזון, השיב לטענות התובעת, כי ההקפאה שניתנה לה במעמד חידוש המנוי, היתה חריגה – כזו שאף פעם קודם לכן לא ניתנה לאף אחד אחר והיתה מותנית בכך שהמנוי יימשך 18 חודשים. לטענתו, משהסתבר כי התובעת לא תישאר מנויה למשך תקופה זו, לא הגיעה לה עוד ההנחה הניתנת למי שרוכש מנוי ל- 18 חודשים ולכן, ומכיוון ש"אי אפשר להנות מכל העולמות", עליה לשלם גם בעבור חודשי ההקפאה וגם את ההפרש שבין דמי המנוי ל-18 חודשים, לבין המנוי ל-12 חודשים.

בעקבות חישוב שערך, אמר נציג הנתבעת כי מלבד אותם 1,480 ₪ שכבר הוחזרו לתובעת מגיעים לה 220 ₪ נוספים ותו לא.

8.לאחר ששמעתי את הצדדים ואת הנימוקים העומדים בבסיס עמדתו של כל אחד מהם, ולנוכח הכתוב בטופס ההצטרפות, אני סבורה כי מדובר בתביעה מוצדקת, אשר דינה להתקבל. ואלה נימוקי:

א.מועדוני כושר וגופים אחרים מסוגה של הנתבעת, המוכרים ללקוחותיהם מנויים לתקופות שונות, נוהגים להציע מחירים נמוכים יותר ככל שתקופות המנוי ארוכות יותר ויש בכך כדי לדרבן את הלקוחות לרכוש מנויים אלה, שכן המחיר הנמוך יחסית, קוסם להם.

ב.אלא, שמדי פעם, מזמנים החיים לבני האדם אירועים בלתי צפויים, גם טובים – כדוגמת נסיעתה של התובעת לחו"ל לביקור אצל בתה, וגם פחות טובים – כמו בעיות הבריאות מהן היא סובלת מזה שנים וסבלה ביתר שאת זמן קצר לאחר שחזרה להתאמן.

ג.התובעת בהגינותה, הביאה לידיעת נציגת הנתבעת את שני העניינים הללו וזו הציעה לה את הטבת ההקפאה, מבלי שהדבר הותנה במימוש מלא של תקופת המנוי. מעבר לכך, צויינה בטופס ההצטרפות גם ההערה לפיה הדבר אינו קשור לאפשרות שתתעורר אצלה בעיה רפואית.

ד.בדיוק למצבים כגון דא, נועדו דמי ביטול המנוי, אשר אותם, כאמור, שילמה התובעת ועל השבתם, היא מוותרת.

ה.במצב דברים זה, חיוב התובעת בתשלום עבור חודשי ההקפאה והשלמת ההפרש בין המנויים לתקופות השונות, אינו הוגן בעיני.

9.התוצאה היא, אם כן, שאני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעת להשיב לתובעת סך של 1,100 ₪ בתוספת סכום של 200 ₪ הוצאות משפט, סה"כ 1,300 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.